<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קי"ז</h1>
<h2>דף כו:</h2>
עתה אשוב למה שאמר בגמרא בפרק בני העיר האי בי כנשתא חלופי וזבוני שרי אוגרי ומשכוני אסור מאי טעמא בקדושתה קיימא ואסור אשתמושי ביה זו המימרא בא בגמרא דשבעה טובי העיר שהזכיר רבא כמו שפירשתי למעלה כי לא היה להם מקום בכאן עד שיגיעו לפסקא השלישית אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי וכו' ומה שאמרו מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי אם של רבים הוא פליגי כשנתנו' שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אם של יחידים הוא כשנתנוה מדעת עצמן ומפרשי טעמיהו מאן דאסר במאי פקע קדושתי'. קשיא לי וקדושת דמים דפקעא בתנאי בני העיר במאי פקעא. וי"ל כיון דאשתני אשתני אבל קדושת בית הכנסת עצמה שהיא קדושה ראשונה היכי פקעא אלא על שום דמים ומאן דשרי סבר מתנה נמי אי לאו דהוה להו הנאה מניה לא הוה יהיב ליה והוה ליה כזבינה ואע"ג דההוא מידי לא מייתא בידא דמקבל מתנה כי היכי דניחול קדושתה עליה אפילו הכי הוה ליה כמו שקבלו הדמים וחזר ונתנו לו גמול הטבה שעשה עמהם כמי שנתנום לדוכססיא בשכר שמירתו ופסק הרב ז"ל הלכה כדברי המקל. דרב אחא ורבינא הלכתא כרבינא לקולא (כמ"ש בחולין דף צ"ג:) עד כאן השגתי ונתישב בלבי מדעת מורה הגדול ישתבח (וותעלה) [ויתעלה] לעד ולנצח.
